החזון ופשרו19/06/2008
ע"י גדי סוקניק
"איך לא חשבו על זה קודם?!" ... מכירים..? זה בדיוק מה שעבר לנו בראש כשהגינו לפני כשנה את הרעיון של "פרסקאסט". זה התחיל- בצפוי, במקרה זה...- מן השדה העיתונאי. כבר שנים שאנוכי וחברים מתקשים להאמין שיתכן שבשנות האלפיים מסיבות עיתונאים יתנהלו כמעט באותה צורה כמו שהתנהלו באמצע המאה שעברה: הודעה מוקדמת, התאספות, אי-ודאות בנוגע ל"מי העיתונאים שבאמת יגיעו", כיבוד, נאום, שאלות, מצלמות (במקרה הטוב...), מיקרופונים ועטים (החידוש- מחשבים נישאים..), סיום והתקשרות למערכות (אם לא מדובר בשידור חי): "יש חומר? מעניין? דחוף? איך נעביר? אופס- דווקא השורה הפרובוקטיבית פוספסה?!.. תנסו לשחזר ומהר!!". ואז מתפזרים- וחצי יום עבודה הלך ועימו הוצאות הצוותים, שעות העבודה, הדלק, וכיוב'. ניגוד משווע להתפתחות אמצעי השידור והטכנולוגיה בכלל. ולא ניכנס כאן לדילמות של העורכים, בעיקר בטלוויזיה ובאינטרנט: כן לשלוח צוות? לא לשלוח? לאן עדיף? ואם נפספס משהו? מי יספק חומר ובאיזו איכות שידור? "פרסקאסט" נולדה במקור כדי לדלג את מסיבות העיתונאים- בעיקר אלה שכנראה לא יעשו כותרות ראשיות, אבל לא רק- היישר אל הטכנולוגיה והצרכים של ימינו: לייעל, לחסוך ולפשט את אותם מפגשים בין חדשות ומסרים לבין המתווכים שיפיצו אותם, העיתונאים. לעשות את כל העבודה באמצעות מנגנון פשוט, משומן ומקצועי שלצידו עוד חידוש: ארכיון מקוון שמעביר לכל דורש- בעל הרשאה- כל חומר כתוב, נשמע או מצולם, בקליק אחד מהיר. ואז, כשהחזון התחיל לקרום השקעות ותוכנות, התחילו הרעיונות לצוץ בזה אחר זה. התברר שהכלי הזה שמתפתח אינו קיים, כמו שאנחנו חזינו אותו, בשום תחום! ולמה שלא ישמש פוליטיקאי או איש ציבור שישוחח ישירות עם בוחריו? ומנכ"ל עם עובדיו? ומזכירות המושב עם החברים שלא-בא-להם להיגרר בלילה אל האסיפה? ונציגי החברה הבורסאית עם האנליסטים בדיווח הרבעוני? ולמפגשים בין-לאומיים, ללא הגבלה במספר המשתתפים? שימושים ללא סוף בכלי שמהווה עסקה אידיאלית- זו שכדאית לכל הצדדים. כדי להעמיד לרשות המשתמשים שרות אופטימלי חוברו ב"פרסקאסט" יחדיו ולראשונה כמה ממיזמי ההי-טק המבריקים של השנים האחרונות, מה שמאפשר לחברה להיות מה שהיא: כלי חסר-תחליף להעברת מידע להמונים, בזול וביעילות, בתהליך מגוון- אפילו משעשע- שכולל "פירוטכניקה" ויזואלית מגוונת... פריצת דרך טכנולוגית- לא. עידן חדש בתקשורת בין ובתוך ארגונים- בהחלט. וכפי שנאמר בלוגו של "פרסקאסט"- ואנחנו מתכוונים לכל מלה: מקסימום תוצאות- מינימום מאמץ...
הוסף תגובה
|
|